<h1>העיטור מאמר רביעי</h1>
<h2>דף נ.</h2>
והאי דנהיגינן למכתב לאתפרעא מכל שפר ארג נכסין מסתברא דדינא כשטר שכתוב בו שבח דגרסינן בפרק הנזיקין אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומין אף על פי שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזיבורית ורבא פליג עליה ואקשו ליה ופריק. והלכתא כוותיה. וכן פסק רבינו חננאל והכין שדר רב נטרונאי כרבא דהא פריק מאי דאקשו עליה. ותו דקיימא לן כרבי יהודה (כתובות נ"ו.) דכל דבר שבממון תנאו קיים והלכך כתובת אשה גובה מן העדית ואפילו מיתמי. אלא דרבינו אלפס אמר איכא מאן דאמר דהלכה כרב נחמן. ומסתברא דוקא מיתמי אבל לגבי לקוחות היכא דאיכא בני חרי אפילו זיבורית לא גבי אלא זיבורית כי היכי דנאמנות לא מהני לגבי לקוחות הכי נמי הכא לא מהניא. וגרסינן התם (מ"ח. וש"נ) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין לא שנא מכר ולא שנא מתנה כדתניא (נ':) שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני וכו' כדאסיקנא התם ואף על גב דקמא בינונית ובתרא זיבורית מזיבורית גבי מבינונית לא גבי. שמע מינה במתנה נמי עבוד רבנן תקנתא וכן הלכתא אפסיקא.
<h2>דף עג.</h2>
וגרסינן התם (ב"ב מ"ד:) אמר רב פפא אף על גב דאמור רבנן המוכר שדהו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שדה שאינה שלו חוזר עליו ורב זביד אמר אינו חוזר עליו והלכתא כרב זביד דאמר ליה להכי זבני לך שלא באחריות. ואי קביל עליה כל אונסא דמיתיליד לא מקבל עליה אלא אונסא דשכיח אבל אונסא דלא שכיח לא כדגרסינן בפרק מי שאחזו (ע"ג.).
